פסק-דין בתיק רע"צ 15459-12-10

1.         בין המבקש, הוא הזוכה בתיק הוצל"פ 02-18909-07-6 (להלן, גם "גבריאלי"), לבין המשיבה, היא החייבת בתיק הוצל"פ זה (להלן, גם "החייבת"), נטושים סכסוכים לרוב. בפניי הונחה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל הברפלד-אברהם מיום 15.11.10. דומה שהליך זה הוא אך קצה הקרחון, לעניין מסכת הסכסוכים הנמשכת בין גבריאלי לבין החייבת.

2.         לעניינה של בקשת רשות ערעור זו, ולאחר הליכים לרוב לעניין עתירת החייבת לחיוב גבריאלי בהפקדת ערבון, הונחה בפניי תגובת ב"כ החייבת. משאלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. ואולם דומה שבכך לא הסתיימה המסכת. הונחה בפניי עתירת ב"כ החייבת כי אדרש לפסק דינה מיום 17.5.11 של כב' השופטת דגן ב-ת.א. 20937/07 בין בעלי הדין, וכן לפסק דינו מיום 6.4.11 של כב' השופט דנצינגר ב-רע"א 7342/10. ב"כ גבריאלי התנגד לכך בתוקף. בהחלטתי מיום 16.6.11 סוכם כי יוגשו טיעונים משלימים שלוקחים בחשבון הן את האפשרות שאדרש לפסקי דין אלו, והן אם לאו.

3.         אף בכך לא הסתיימה המסכת. ניתנה החלטתי הנוספת מיום 16.8.11 לעניין עתירתו של ב"כ גבריאלי לתיקון פרוטוקול. לאחר שהונחו בפניי טיעונים משלימים הונחה בפניי בקשה נוספת לאי הידרשות להחלטות נוספות שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 6.10.11 ו-24.10.11 על ידי כב' השופטת שרון-נתנאל. אף עניין זה יעמוד לדיון בגדר הכרעתי.

4.         הגם ששנויה במחלוקת, כאמור, עצם הידרשותי לפסקי הדין של השופטת דגן והשופט  דנצינגר, ראוי ללמוד, ולו בקצרה, על המסכת העובדתית העומדת ברקע הדיונים שבפניי. אלו נלמדים מפסק דינו של השופט דנצינגר מיום 6.4.11 הנ"ל. אדרש רק לעיקרי הדברים הצריכים להכרעתי.

5.         החייבת היא חברת מוניות שגבריאלי היה אחד משותפיה. ביום 1.1.07 נחתם זיכרון דברים בין בעלי הדין שבפניי בגדרו הייתה הסכמה לתשלום לגבריאלי בגין זכויותיו אצל החייבת. בגין כך התחייבה החייבת לשלם לגבריאלי סך של 110,000 ש"ח וניתנו המחאות. משעה שחלק מההמחאות חוללו, לנוכח טענת החייבת להפרת ההסכם על ידי גבריאלי, המחאות אלו הוגשו לביצוע במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא החלטתי זו.

            ביום 12.6.07 חתמו בעלי הדין על שטר בוררים לפיו מונו הרבנים יוסף יחיאל במברגר, יצחק שכטר ויקותיאל יהודה וייס כבוררים במחלוקת בין הצדדים (להלן - "הסכם הבוררות").

            במהלך הבוררות התקיימו מספר פגישות. הבוררים הוציאו תחת ידיהם מספר החלטות שנדונו במסגרת הליכים לאישור פסק בוררות ולביטולו על ידי כב' השופט קיסרי. בסופה של דרך הכריע השופט קיסרי בפסקי דין מיום 8.3.09 ו-5.7.10, הן לעניין החלטת הבוררים והן לעניין פסק דין משלים שלהם. בפסק דינו מיום 5.7.10, ולאחר שקלא וטריא, החליט השופט קיסרי לאשר את פסק הבוררות.

            על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור שנדונה והוכרעה לחובת גבריאלי על ידי השופט דנצינגר. משמע, פסק הבוררות היה לחלוט, הן מכוח פסק דינו של השופט קיסרי, והן לאחר שאושר בפסק דינו של השופט דנצינגר.

6.         עתה נעבור לפרשה הנדונה בפניי. בפסק הבוררות דנו הבוררים בחיובים הכספיים ההדדיים שבין בעלי הדין הניצים. הם סברו כי גבריאלי גבה תשלומי-יתר מן החייבת. משום כך הם הורו, בין היתר, כי "על הנתבע (הוא גבריאלי - ש.ל.) לבטל באופן מיידי את כל העיקולים המוטלים על התובעים, ולהחזיר את הכספים המעוכבים בתיק ההוצל"פ לתובעים (הם החייבת - ש.ל.) , כמו כן להחזיר את הסך של 20,000 ש"ח שגבה מעבר למגיע לו" (נספח ב' לבר"ע שבפניי).

7.         ואכן, בתיק ההוצל"פ רבצו עיקולים לזכותו של גבריאלי, כפי שאלו הוטלו על ידי בית משפט זה, הן על ידי השופטת דגן והן על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע. גבריאלי, איפוא, חויב לבטל באופן מיידי את כל העיקולים המוטלים על החייבת. גבריאלי לא עשה כן.

            לנוכח זאת הגיש ב"כ החייבת את בקשתו מיום 14.7.10 בתיק ההוצל"פ ובה הוא עתר "להעברת כספים מעוכבים לידי החייבת". בעקבות בקשתו זו החליטה ביום 14.7.10 כב' רשמת ההוצאה לפועל (כתוארה אז) מירב קלמפנר-נבון כי "נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.7.10 אשר הובאה לעיוני, אני מורה על ביטולם של העיקולים המוטלים על החייבת וכן מורה על העברת הכספים המעוכבים בתיק לידי ב"כ החייבת". בעקבות החלטה זו הגיש ב"כ גבריאלי "בקשה דחופה להורות על השבת כספים מעוכבים ששוחררו במרמה תוך הטעיית כב' ראש ההוצל"פ". בקשה זו נדונה והוכרעה ביום 15.11.10 על ידי הרשמת הברפלד-אברהם. לאחר ששקלה הרשמת הטיעונים שבפניה היא ציינה כי "בפסק דינו של בית המשפט המחוזי התייחס בית המשפט לעניין ביטול העיקולים והחזרת הכספים המעוכבים בתיק ההוצל"פ לידי החייבת. בית המשפט המחוזי דחה טענות הזוכה בתיק זה, אחת לאחת, ואישר את פסק הבורר, אשר קבע, כאמור בו, כי יש לבטל העיקולים בתיק ההוצל"פ ולהחזיר הכספים המעוכבים בתיק ההוצל"פ לחייבת (אחת מהתובעים בבוררות). לאור זאת לא מצאתי לנכון לשנות את החלטת כב' הרשמת קלמפנר-נבון מיום 14.7.10". החלטה זו משמשת נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי.

8.         בבקשת רשות הערעור שבפניי ממקד ב"כ גבריאלי מעייניו לכך שלא ניתן היה להורות על ביטול עיקולים שניתנו על ידי רשות שיפוטית אחרת, והיא בית משפט השלום בחיפה, על ידי השופטת דגן והרשמת ספרא-ברנע. את העיקולים הללו רשאיות היו לבטל רק השופטת דגן והרשמת ספרא-ברנע. משום כך, ככל שהתיימרה ערכאה שיפוטית כלשהי, והוא השופט קיסרי ולימים השופט דנצינגר, לעשות כן, הרי היה הדבר פועל יוצא של חריגה מסמכות.

9.         הטענה האמורה חסרת שחר היא. אכן, לכל אורך הדרך נמנע ב"כ גבריאלי להתמודד עם כך שלכל הדעות הוא חויב בפסק הבוררות "לבטל באופן מיידי את כל העיקולים המוטלים על התובעים, ולהחזיר את הכספים המעוכבים בתיק ההוצל"פ לתובעים". משמע, הוטל על גבריאלי, באורח יזום, לציית לפסק בוררות זה ולהגיש בקשה, אם לבית משפט השלום ואם ללשכת ההוצאה לפועל, לעשות מעשה. משעה שלא עשה מעשה זה, של בקשה שלו לביטול העיקולים, אף בשום הזדמנות לא ציין כי הוא ביקש לעשות מעשה זה אך החייבת הקדימה והגישה בקשה בטרם שהספיק לעשות מעשה, נהיר לחלוטין שהבקשה של החייבת הייתה מוצדקת.

10.        ועם זאת, לטעמי, שגתה הרשמת קלמפנר-נבון בכך שהורתה את אשר הורתה מבלי לבקש את תגובתו של ב"כ גבריאלי. ואולם משגה זה בא על תיקונו בדיון שהתקיים בפני הרשמת הברפלד-אברהם. בפניה הונחו טענותיו של ב"כ גבריאלי. והיא קבעה, ובכל הכבוד בצדק, כי אין בהן ממש. אין זאת אלא שגם אילו הרשמת קלמפנר-נבון הייתה מורה על שמיעת עמדתו של ב"כ גבריאלי, וזו הייתה מונחת בפניה, אף היא הייתה מגיעה לאותה תוצאה. מדהימה העובדה הכיצד, לכל אורך הדרך, לא מתמודד גבריאלי עם פרשנותו-שלו, מה לשיטתו הוא אמור היה לעשות, על מנת לקיים אחר פסק הבוררות.

11.        אכן במסגרת שלל טענותיו מצטט באופן חלקי ב"כ גבריאלי את פסק דינו מיום 8.3.09 של השופט קיסרי. השופט קיסרי אכן רשם כי "טענה אחרת הנוגעת לסמכות הבוררים היא, שלא היה בכוחם לצוות על ביטול עיקולים שהוטלו על ידי ערכאה אחרת (לשכת ההוצאה לפועל). עקרונית אין ספק שהצדק עם גבריאלי ואין להעלות על הדעת שבורר, או אפילו ערכאה שיפוטית, יצוו על ערכאה אחרת לבטל החלטה שניתנה". כאן מסתיים ציטוטו של ב"כ גבריאלי. ואולם נשמט הימנו כי ממש בהמשך הדרך ממשיך השופט קיסרי ומציין כי "אלא שגבריאלי לא דק פורתא בפסק הבוררות, שכן הוראתם של הבוררים היא שעל גבריאלי לגרום לביטול העיקולים שהוטלו, לבקשתו, בהליכי ההוצאה לפועל". לא בכדי, מעשה בת יענה, לא מצטט ב"כ גבריאלי משפט זה המשווה את הנופך הברור לדברי השופט קיסרי, במשפטים שקדמו לו. לא בכדי גבריאלי אינו מציין מה הוא עשה על מנת שהוא יגרום "לביטול העיקולים שהוטלו, לבקשתו, בהליכי ההוצאה לפועל".

12.        המשך הדיונים שבפניי נסב באשר לשאלה האם יש להידרש להתפתחויות שיפוטיות שהתרחשו, במהלך שמיעת הבר"ע שבפניי. עמדתו של ב"כ גבריאלי הייתה כי שומה עליי להידרש אך לנתונים שעמדו בפני הרשמת הברפלד-אברהם עובר למתן החלטתה. רק נתונים אלו אמורים לעמוד לנגד עיניי, שהרי רק לאורם עליי לשפוט את צדקת או אי-צדקת החלטתה. בהנחה שאני מקבל עמדה זו של ב"כ גבריאלי, שלכאורה יש בה טעם, די בניתוח עד הנה על מנת לגזור את צדקת החלטתה של הרשמת הברפלד-אברהם. ואולם אין ספק כי לימים הצטברו בפניי נתונים שיפוטיים נוספים שאך משווים לצדקת הכרעתה של הרשמת הברפלד-אברהם, יתר תוקף ועוצמה.

13.        ראשית, פסק דינו של השופט קיסרי חזר ואושר בפסק דינו של השופט דנצינגר.

            שנית, השופטת דגן אף היא ראתה, בפסק דינה המנומק, לפסוק לחובתו של גבריאלי. והרי, כזכור, מבקש גבריאלי בפניי לתבוע את "עלבונה" של השופטת דגן, הכיצד החליטו ערכאות שיפוטיות "לעקוף" את סמכותה של השופטת דגן, מבלי להניח, רק לה, לבצע את המעשה השיפוטי, בבחינת רק השופטת דגן, הוא "הפה שאסר", הוא יהא "הפה שיתיר". ובכן, השופטת דגן קבעה, אכן לימים, כי הדין לחובתו של גבריאלי וממילא דין העיקולים שנועדו להבטחת זכויותיו, להתבטל.

            שלישית, על פסק דינה של השופטת דגן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. נכון לרגע זה לא נהיר האם הערעור יישמע אם לאו, לנוכח העובדה שלא נהיר האם גבריאלי הפקיד הערבון שהושת עליו. ואולם בהחלטותיה של השופטת שרון-נתנאל, הובע ספק לעניין סיכויי הערעור על פסק דינה של השופטת דגן.